כישראלים אנו שרויים במלחמות שנמשכות דורות. אולם כמו יתר בני האדם בעולם, אנו נמצאים במלחמה ארוכה יותר, אשר התחילה עוד בגן עדן…
בראשית היה שלום על פני הארץ. אלוהים שם את האדם בגן עדן והתיר לו לאכול מכל עצי הגן, מלבד עץ הדעת:
״מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.״
במקום לשמוע לדברי הבורא, בחרו אדם וחוה לשמוע לנחש ולעשות כטוב בעיניהם:
״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.״
המלחמה בינינו לבין הבורא התחילה בגן עדן, כאשר האדם בחר לעשות כטוב בעיניו. סיפור גן העדן הוא בעצם הסיפור של כולנו. אנו מתעלמים מדברי אלוהים וחוזרים על אותה טעות של אדם וחוה כאשר אנו אומרים: ״אם זה טוב לי, זה מה שאעשה.״
האמירה הזו היא הכרזת מלחמה נגד הבורא!
מתי תסתיים המלחמה?
הבורא שלח לנו את בנו, ישוע מנצרת, כדי להשכין שלום בינינו לבינו. בחייו קרא ישוע לאנשים לחזור לאלוהים, ושחרר נדכאים מתחת יד השטן. במותו נתן ישוע את נפשו כופֶר בעד האנושות. בנשימתו האחרונה הוא זעק:
״זה נִשלם!״
במותו לקח ישוע על עצמו את חטאי העולם ושילם את המחיר הנדרש כדי להביא את המלחמה אל סופה. ישוע, שׂר השלום, אמר לתלמידיו: ״את שלומי אני משאיר לכם, את שלומי אני נותן לכם. לא כפי שהעולם נותן, אני נותן לכם. אל ייבהל לבבכם ואל יירא.״
ישוע מציע לנו שלום עם הבורא: ״בואו אליי כל העמלים והנושאים בעול, ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עוּלי ולִמדו ממני, כי אני עניו ושְפַל רוח. ואתם תמצאו מנוחה לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל מַשאי.״
