השעיר לעזאזל היה תיש שנשלח למדבר ביום הכיפורים כדי לכפר על עוונות העם בשנה החולפת. התלמוד מספר כי ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני הפסיק אלוהים לקבל את קורבנות יום הכיפורים ובכללם את השעיר לעזאזל. אירוע זה תואם את תאריך מותו של ישוע. במותו לקח ישוע על עצמו את עוונות העם ובכך כיפר עליהם אחת ולתמיד.
כתוב במסכת יומא לט:ב: ״ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זְהוֹרִית מלבין.״ לשון של זהורית היא חוט (לשון) של צמר סרוק בצבע אדום (זהורית), שהיו קושרים בין קרני השעיר לעזאזל. השעיר לעזאזל היה נשלח למדבר כל שנה ביום הכיפורים, נושא את חטאת העם. כל שנה, ללא יוצא מן הכלל, היה חוט הצמר מלבין לאות שאלוהים קיבל את הקורבן בעבור כפרת עוונות העם.
באירוע המתואר בתלמוד הפסיק הצמר להלבין משום שבאותה שנה התחולל שינוי מהותי בעולם הרוחני — ישוע המשיח מת כדי לכפר על עוונות העם. במקום הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש, הפך מותו המכפר של ישוע לאמצעי היחיד אשר דרכו אלוהים מעניק סליחת חטאים.
התלמוד מזכיר אירועים נוספים שהתרחשו בזמן מותו של ישוע, ככתוב במסכת יומא לט:ב: ״ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק. והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: ׳היכל היכל, מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא: פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ, וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ.׳״
