לפני שנים רבות הבחינו מדענים כי חסר רכיב מקשר בחקר העולם הפיזי. שיטות המחקר הנהוגות במדעי הפיזיקה אפשרו להם לדעת בוודאות כי קיימים עשרים ושלושה חלקיקי יסוד עיקריים. אולם הם שיערו כי קיים חלקיק נוסף, ואותו כינו ״החלקיק האלוהי״. החיפוש אחר החלקיק האלוהי התנהל בצורה מעמיקה וקפדנית תוך שימוש בכלים המקובלים בעולם המדע. לאחר חיפושים ממושכים גילו המדענים את החלקיק המבוקש — הידוע היום בשם בוזון היגס.
בניגוד להישגינו המרשימים במדעי הטבע, הישגינו בעולם הרוחני פחות מרשימים במידה ניכרת.
הכישלון בחקר העולם הרוחני נובע מטעות יסוד באופן החיפוש. במקום להשתמש בלוגיקה הנהוגה בשיטה המדעית המוכחת, ויתרנו עליה ופנינו לשיטות אחרות. הכלים הלוגיים שבהם משתמש המדע יכולים לסייע לנו גם בחקר התחום הרוחני. שימוש בכלים אלה יאפשר לנו לגלות אמיתות על אודות רוח האדם ועולמו.
מחקר יסודי בתחום הרוחני צריך להשתמש במקור עתיק יומין העומד לרשותנו — התנ״ך. מקור זה מכיל ידע רב ערך על רוח האדם ועולמו, אך למרבה הצער רבים מתייחסים לתנ״ך מתוך דעות קדומות. השיטה המדעית, לעומת זאת, דורשת שנחקור את התנ״ך באופן אובייקטיבי ונערוך ניתוח זהיר המבוסס על היגיון.
אחד הנושאים המרכזיים בתנ״ך הוא הצורך של האדם לקבל מחילה על חטאיו ולעבור התחדשות רוחנית.
נבואות התנ״ך מציינות כי התפנית הרוחנית הנדרשת תתרחש בעזרת אדם אחד בלבד, אשר בכוחו לחולל אותה. על פי התנ״ך אותו אדם יבוא לפני חורבן בית שני; יירפא עיוורים, חירשים ופיסחים; ימות כדי למחול על חטאי האנושות; ויקום מן המתים.
החיים של ישוע מנצרת דומים דמיון רב לתיאור המופיע בתנ״ך. ישוע הגיע לפני חורבן בית שני, ריפא חולים, מת כדי לכפר על חטאינו, נקבר, ולאחר שלושה ימים קם מן המתים. ישוע טען כי הוא קִיים את נבואות התנ״ך כדי לחולל את התפנית הרוחנית הנחוצה.
עלינו לבחון את טענת ישוע באותה מידה של אובייקטיביות וניתוח זהיר הנהוגים במחקר מדעי.
בדיקת נבואות התנ״ך על חיי המשיח והשוואתן לביוגרפיה של ישוע צריכות להתבצע בשיקול דעת והיגיון צרוף. התעלמות מכוונת מנבואות אלה, בלי נכונות לחקור אותן ביסודיות, היא חסרת היגיון.
האם אנו נכונים לשנות את החשיבה שלנו ולבחון את העולם הרוחני בראייה מאוזנת?
